פילוסוף סיני בשם ג'ואנג-דזה מספר את הסיפור הזה:
אדם חולם בשנתו שהוא פרפר. הוא מתעופף
ומרפרף מפרח לפרח, פורש וסוגר כנפיים. הוא
קליל, מלא חן,ענג ושברירי. לפתע הוא מתעורר
ונדהם להוכח שהוא אדם. אבל השאלה היא: האם
הוא באמת אדם שחלם שהוא פרפר, או אולי הוא
פרפר שחולם עכשיו שהוא אדם?
" החיים הם חלום " כתב המשורר הספרדי קלדרון.
ובורחס, הסופר הארגנטינאי, אפילו אמר שיתכן כי
החיים שלנו הם בעצם חלום של מישהו אחר. האם
קורה לכן לפעמים שאתן מטילות ספק במציאות
הקיום שלכן? ואיך אפשר להשתכנע בכך שאנחנו
באמת קיימות ולא דמויות בחלום של מישהו אחר?
מאז ומתמיד ריתקו החלומות את הפילוסופים. כאשר
אנו חולמות, הכל נראה לנו מציאותי.. אז איך זה שאנו
יודעות שאנחנו רק חולמות? ובכלל, איך זה שאנחנו
תמיד יודעות שאנחנו במציאות ולא בחלום? אולי
אנחנו נמצאות, אפילו ברגע זה ממש, בתוך חלום?
מה אתן חושבות?
את זה העתקתי מתוך הספר "משלים פילוסופיים לילדים" ממליצה לקרוא!
את הקטע הפילוסופי העתקתי מתוך "סדנת הפילוסוף" שבכל עמוד..!
;){kind=link}